נכתב עי מאיר משה ואקנין. Vakninemm@gmail.com
לעילוי נשמת מכלוף מריוס בן מסעודה שישה ז”ל , שמעון חנניה בן סימי ואקנין ז”ל שיום פטירתם חל השבוע
חודש אלול בלוח חודשי השנה העברי שהוא ההקדמה היסודית של מהותו כשמו עיבור האדם השלם של כוונת הבריאה שהוא האדם העברי עם מוסר הא-ל בחברה האנושית. האדם הנברא בעולם החומרי בגלות מהבורא ומיתוך כך להיות מתמודד עם אפשרות החטא במגע עם החומר שבעולם ולבנות אנושות מוסרית. וזאת יקרה מיתוך יצירת הזהות של ישראל בעולם. לכן ראש השנה הינו ראשית כול המלכת הקבה בעולם על ידי ישראל המקבלים ומסוגלים לחיות בדין על המעשה. לכן קריאת לידת יצחק בחג שהוא מידת גבורת אפשרות להיות גיבור הכובש את יצרו בחיי הפרט והמדינה.
הרב יהודה לאון אשכנזי שיעורי שנת 1988 בצרפתית:’ אנו מורגלים במושגי החשיבה האנושית היום שיש את נושא המהותי של תשובת האדם. אלא שמרוב הרגל של חינוך יהודי עברי של טבעיות התשובה לא שמים לב לעובדת היות התשובה ענין על טבעי לא הגיוני אנושי. הוא ענין יחודי ישראלי של חידוש על שכלי. בעצם התפישה האנושית הרגילה ובמיוחד של התפיסה הפילוסופית היוונית העתיקה שאין אפשרות לתשובה בעקבות כמה מרכיבים. הראשון שאין אפשרות לחזור בזמן הטבעי ולתקן אחורה.
החכמה האנושית גרידא שהיא מדעית מתארת את מה שנעשה בתור עובדה מדעית של דבר גמור שאין אפשרות לתקן את קלקולו. לדוגמא רכבת שלא עובדת באותו זמן היא לא עבדה טכנית ואין אפשרות לתקן את העובדה של אי הפעילות של אותו זמן , היא לא עבדה! השנית היא הלגאליות של החוק, מי שעובר על חוקיות של חוק מסוים בחברה אין אפשרות לתקן את העברה על החוק עצמו. החוק הוא החוק זו תפיסה חברתית של לגליות החוק בלי אפשרות לתיקון. לכן כהמשך התפיסה היוונית אימצה הדת הנוצרית תפיסה זו שואיל ואין אפשרות לאדם לא לחטוא אז נבטל את המצוה את החוק הא-לוהי כי הוא מכשול לתשובת האדם הואיל והאדם לתפיסתם בעל חטא ולא יכול לא למעוד בעולם. זהו היגיון שכלי אנושי טבעי בכלל. לכן התפיסה העברית של אפשרות התשובה של תיקון העבר ושל אפשרות מוסר עם חוק מצוה אלוהית בעולם הינו חידוש עברי עצום מעל השכל האנושי הרגיל!
כך המדרש מלמד את המילה בראשית של אות הב עם הראשית שהיא התשובה היא קדמה לבריאת העולם הלא מושלם.
המדרש מביא שבע דברים נבראו לפני בריאת העולם ישראל שישה …האבות כסא הכבוד והשביעי התשובה. האדם הוא pecable קרי אפשרות לחטא ואז תשובה ולא כתפיסה הנוצרית שהאדם pecheur קרי עם מהות של חוטא ואז אין אפשרות לתשובה. התשובה הראשונה הינה דווקא של קין שחשב לכתחילה שאין לו אפשרות כזו. אדם הראשון פגש את קין שמסר לו שהתפשר עם בוראו פשרה ואז אמר את מזמור שיר ליום השבת יש אפשרות לתשובה.
כך כתוב וישב קין בארץ נאד לשון נדידה גלות דווקא ובכל זאת קין התיישב ישב קרי חזר מהגלות הנודות שהיא הריחוק תשתית כל חטא. כי בעצם חטא זה אקט המנתק את האדם ממקורו ואז הוא נמצא בגלות מהמקור. זהו אות ו ההיפוך העברי המסוגל לתקן את העבר .’
כך בתורתו של הפרי צדיק על חידוש התשובה.
רבי צדוק הכהן מלובלין. פרי צדיק שבת תשובה.
‘…הקשה המהרשא זל איך חוטא נשכר ותירץ על ידי מעשים טובים שיעשה אחר כך מי ששב מאהבה ומדייק מדכתיב ועשה משפט וצדקה.ומפירוש רשי נראה ממה שכתו ‘עליהם הוא יחיה.’ על כל מה שעשה ואף על העבירות שהעבירות בעצמם יעשו זכויות .לפירוש מהרשא קשה לכאורה מרבי אלעזר בן דורדיה ששם לא עשה אחכ שום מצות געה בבכיה..רבי אמר יש קונה עולמו בשעה אחת.
אך שם יש לומר הפירוש הוא דקונה עולמו עולם שלו להורות מצות תשובה וזה היה עולם שלו.
על זה נאמר בסוף הבריאה וירא א-לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד ועל פי הזוהר הקדוש דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טבא אלא מה דנפיק מגו בישא, ממילא נעשה הכל טוב מאוד…זהו שער החמישים שמתגלה רק לבעלי תשובה בחינת הדעת ..ומטעם זה רבי עקיבא שהיה בן גרים ואיתא מהארי הקדוש זל שהיה שורש תורה שבעל פה שהוא רב חכמה לתקן רב כעס .זה שער החמישים שלא נגלה למשה רבינו כיון דמשה רבינו היה טוב מעיקרו..’
מהר”ל מפראג נתיב התשובה.: ‘במדרש בא לבאר כי אם האמת שמצד השכל אין ראוי שיהיה לחוטא תשובה מכל מקום יש לאדם תשובה ואף כי נפלאת בעינינו .וזה שאמר טוב וישר ה על כן יורה חטאים בדרך. רל שהשם יתברך הוא מורה לחוטא הדרך הישר שהשי הוא הישר ומאחר שהוא הישר הוא גכ מורה הדרך הישר לאדם רוצה בטוב שיהיה לרשע ולא ברע . והוא אומר יתברך יעשה תשובה ויתכפר וביאור זה שמצד כי הנמצאים כלם תלוי בו שבים אליו .כי כן הנמצאים שבים אל השית כי אין להם קיום בעצמם .וזה החוטא כאשר הוא פורש מחטאו ושב אליו ית השי מקבל אותו כי זהו מצד מדת השי שהוא מקבל כל הנמצאים ..’
אלה הם דברי החכמים המהר”ל והפרי צדיק על מהות חידוש הא-לוהי של התשובה הם מקור לעניות דעתי הסבר של הרב אשכנזי אשר לימד אותם לפי גישתו בסגנונו היחודי הגדול. העולם והאדם יהיו מתוקנים. זה חידוש העברי וכל חיי ישראל עד חזרתנו לארצנו בדורנו ואח”כ לכל התורה שבארצנו והיום עם ההשפעה הפוליטית גם של נציגי המפלגות הדתיות שמקווים שתשפיע מהותית.
יש שני מועדים של התחלת לוח שנה בזמני העולם של התקדמות האדם: תשרי וניסן. אפשר לומר שיש לוח השנה של תשרי ולוח השנה של ניסן. בוודאי שישנה הקבלה מהותית בין שניהם.
בעצם אנו לוח השנה היחידי מכל לוחות השנה באנושות שיש בו לפי המשנה ארבע ראשי שנים לפי תורה שבעל פה.
כאמור אלול הינו החודש הפותח את לוח השנה של תשרי. המשנה במסכת ראש השנה א א מלמדת שא בתשרי הינו ראש השנה לשנים לשמיטין ליובלות לנטיעה ולירקות.חודש אלול כאמור הינו ההקדמה החיונית של. תשרי ומהות ראש השנה כיפור סוכות הושענא רבא ושמיני עצרת.
פרקי דרבי אליעזר: ‘בראש חודש אלול עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה וכו והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר עלה א-לוהים בתרועה ה בקול שופר.‘ מהות אלול ההיסטורי הינו מועד קבלת לוחות השניים הינו בעצם קבלה תורה של לוחות שניים שהם בעצם יוזמת משה העולה מיוזמתו להר סיני לאחר חטא העגל.
לוחות הראשונות שניתנו מהקבה עם מכתב א-לוהים חרות על הלוחות ,אשר הן מבחינת כפה עליהם הר כגיגית של הארת עולם הבא אשר בה האדם הישראלי נמצא מיתוך הבחירה הא-לוהית. ובמקביל רצון האדם נמצא במצב של ביטול הבחירה החופשית והתאמה מוחלטת לבחירת הא-ל בו להיות נזר האנושות. אפשר לומר שלוחות הראשונות הם אתערותא דלעילא זהו חודש סיון. לעומת זאת חודש אלול הינו פסילה עצמית אנושית של משה הגואל של לוחות התורה השניים בעקבות הקשת הא-ל והסכמת משה ועליתו מלמטה למעלה ההר. זו אתערותא דלתתא. זו הפתיחה של אלול לפני ראש השנה של חודש תשרי. יוזמת העשייה של האדם עם המצוה כהמשך לרצון הא-ל בבריאה כללית.
תשרי : מעשה העצמי של האדם הנברא בעולם
הידוע כנברא על ידי המסורת העברית. מיתוך הבנה זו נוכל להביא לימוד חכמי תורה שבעל פה שראש השנה הוא ציון בריאת העולם ובעיקר האדם שבעצם העולם נברא עבורו והוא המרכז. עולם נברא בכה באלול.אי לכך אלול הוא בעצם חודש של בריאת העולם שהוא עבור האיש הישראלי בעיקר האפשרות קניית זכות קיומו עי עשיית המצוה .בריאת העולם לא דורש ציון כל שהוא עבור העברי זה מובן עבורו שהעולם נברא.
עבור האיש הישראלי ציון ראש השנה הינו המשך אלול שהוא קבלת הלוחות השניים והתשובה התמידית שהיא עשיית המצוה הא-לוהית בעולם החברתי זה האקט המוסרי. לכן ראש השנה בתורה שבעל פה הינו ‘יום הדין’ ולא יום הבריאה ,ציון מעשה הפרקטי של האדם לקנות בזכות את חייו כלימוד הרב יהודה לאון אשכנזי זצ”ל. נושא בריאת העולם הינו מסגרת של יעוד האדם בתיקון העולם.
אי לכך הפרשיות שנקראות בתורה בשבתות אלול עד ראש השנה הינן בספר דברים שבהן משה רבינו מיתוך תורתו שבעל פיו העצמית הוא מלמד את יישום הפרקטי של כל ארבעת הספרים לדור הנכנס לארץ ישראל. ספר דברים הינו ההקדמה החיונית של החזרת המהות הישראלית לראשיתה שהוא הלאומיות הקדושה של הכלל וכך את סידור השלטון הישראלי תורני של מלך שופט כהן נביא משכן. ומיתוך ספר דברים אנו נכנסים לחג גאולת האדם של ראש השנה עם קריאת הפרשה של לידת יצחק העוסקת בפלא של לידת האדם עצמו. ומתוך כך חובת האדם לקיום מצוות בוראו בכדי לזכות ביש העצמי הרב אשכנזי זצ”ל. יש סדר: תשובת העם וכניסתו לארץ ישראל ספר דברים אח”כ לידת האדם בראש השנה וקיום יעודו של תיקון העולם דרך התורה והמצוה ממדינת ישראל כלפי העולם. לכן חזרתינו לארץ ישראל מציגה את החזרת סדר התשובה לפי התורה שנעשה על ידי כל יוזמי התהליך מהכתיבה של הנושא עי רבי יהודה ביבס תלמידו של הפלא יועץ ורבו של הרב אלקלעי שכתב על התשובה הלאומית והוא היה רבו בבית הכנסת של סב דר הרצל זל אשר כתב את ספרו המדינה היהודית.כך נמסר לי על ידי ידידי איתן יוחננוף בעלי רשת יוחננוף.
נוכחות הא-ל במציאות אומה בארצה פרשת שופטים וגם פרשת ניצבים שבה מתואר פעם ראשונה את מצות התשובה המתחיל מהשיבה של ושב ד את שבותך , הן לפני ראש השנה.
זו התשובה התמידית המשכית של האדם הישראלי שהיא ספר דברים עצמו של חזרתו
לגן עדן בארץ ישראל כדברי הכלי יקר ‘מקום שמירת התורה’. ראה פירושו על אחד עשר יום מחורב עד הר שעיר.
רבי צדוק הכהן מלובלין ספרו פרי צדיק .מאמר ג על אלול.
‘ויצחק כנגד דרועא שמאלא שהוא מידת היראה והצמצום ולכך לא מצינו ביצחק שהיה מגייר גרים רק ברמז …מגורי אביו שהוא לא גייר רק מי שהכיר בו שיש בו באמת ניצוץ טוב ויושאר בישראל . כיון שהיה מדתו צמצום ויראה וראה שהפסולת שהוא עשיו שיצא ממנו עושה זר מעשהו אף שהיה שמו מורה על מעשיו לטובה כמו שאמרו מדבר רבה עשו עושה רצון עושיו. והוא כנגד יד שמאל יד כהה .במדרש אמר יד שמאל שאינה פשוטה במצוות היינו שצריך להיות בצמצום ובזהירות .וזה פירוש יד שמאל בנפש שהמעשים שביד שמאל צריך להיות גם כן במדת חכמה .ונברא בזה חודש אלול שבראש חודש עלה משה רבינו עה לקבל לוחות אחרונות .ואיתא ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם מדרש הלכות ואגדות .והיינו שאחר הקלקול הוצרכו לרב חכמה כדי לתקן הרב כעס שהראהו הקבה למשה דקדוקי תורה ..סופרים.
ולכן נברא חודש אלול באות י ובמעשה שהוא לתקן המעשה שיהיה על פי החכמה שהוא אות י.’
כך מלמד אותנו רבי צדוק שראש שאלול הינו הפתיח שמהותו הינה צד שמאל שהוא מסמל בבריאה את צד המעשי בעשייה מצד החכמה של התורה בחיי החברה האנושית. זהו מידת יצחק היראה. זה היפוכו של עשיו שלמרות היותו כשמו עשוי הוא נכשל .לכן אלול הוא דרך התהוות האדם רק דרך עשיית התורה והמצוה בחיי החומר זה צד השמאלי.ז ה האמונה הישראלית הטהורה. ונבין את לימודו של הפרי צדיק עי לימודו המרכזי לדורנו של הרב יהודה לאון אשכנזי.
הרב יהודה לאון אשכנזי זצ”ל. מאמר בצרפתית על ראש השנה. התרגום באחריותי בלבד.
‘אירועי חגי תשרי מתחילים בראש השנה באיזכור בריאת העולם .לפי הרמבן המציין זאת מתחילת פירושו על תורה עיקרון זה הינו הבסיס של האמונה ‘שורש האמונה’ .מה שהנשמה היהודית יודעת ומבטא לגבי הא-להות זה ראשית כל שהוא הבורא כך התנך מתחיל את סיפורו המאשר לנו שסגנון החיים של הנברא בעולמנו זה להיות נברא , זה אומר להיות קיים רק במידה שהוא מקבל את היש וזה מה שנותן לו אפשרות של נוכחות בעולם. צריך לציין מאידך שכל תפילות ראש השנה מיוחדות להתנהגות ודרך הדין.
זה אומר שהמסורת היהודית ראתה קשר הדוק בין מושג הבריאה ותשתית המוסר. כמו שאקט האמונה שדרכו הבן אדם מזהה את עצמו בתור נברא , הינו הצעד הראשון של המוסריות.רעיון הבריאה מצטיירת ראשית בתור נושא פילוסופי ומכירים מספר ‘הוכחות’ של מציאות הא-ל שיש,להם מטרה להוכיח שהעולם נברא.
אלא שבהירות נושא זה מאיר בעצם רק נשמה שכבר רגישה להבנה זו.הבנה זו …עבור המסורת היהודית הידיעה האינטלקטואלית של הבריאה היא לא בהכרח ראשונה בידיעת האל .
זה אופן מסויים להכיר את עצמו כמו בריאה הניתנת להיות במציאות שהיא קיימת מיש אשר הוא קיים עצמית.זה פועל שאני מכיר את הא-ל ראשון אלי.התנהגות מחשבתית זאת שהיא ההתנהגות הדתית עצמה היא ראשית כול ערך מוסרי לפני היות הבנה שכלית.
זה מה שהמדרש אומר לנו שאברהם הכיר את בוראו ולימד את האמונה לאורחיו. לאחר שאירח אותם היה מזמין אותם לברך לאל שממנו הם ניזונים זאת אומרת דרישה להמשיך את היש שלהם מול הנותן את היש דרך האכילה. הם רצו להודות לאברהם אבל הוא מגלה להם את הא-ל בתור בורא שההגדרה הינה היש הנותן את היש.
לכן המדרש בחר באקט האכילה בתור צינור זה מאוד מרכזי. לכן מבינים למה האכילה היא בעצם תשתית המצוה הדתית. ויש יותר שאברהם הוא היוזם של זהות אנושית ששמה את החוק המוסרי בתור חוט השדרה ההיסטורי…
עבור כל האמונות האדם קיים בתור עצמו. הבעיה המוסרית הינה איך לעשות שהאדם ימלא את זמנו בן הלידה למוות כאילו שהמאמץ של זמן היות הנברא בעולם הוא רק לא להשתעמם .עבור המסורת התנכית להיפיך האדם לא נברא מעצמו והמאמץ המוסרי יש לו מטרה לתת לאדם לקנות את הזכות להיות חי.
התשתית של החובה המוסרית זה להיות יש שנברא.’
הרב אשכנזי מאמר בצרפתית שנת 1982.
‘היינו מצפים שהפרשה שתקרא בראש השנה היא בריאת העולם הנקראת מעשה בראשית.
המסורת בחרה בטקסט אחר לידת יצחק ביום הראשון הנמשך בקריאה ביום השני של עקידת יצחק. נראה ששני הנושאים קשורים לראש השנה.
ראשית צריך לציין שזו הפעם הראשונה שהתורה מתארת לידת ילד בקושי הלידה כמו עיקרון של הקושי להתקיים להיות במציאות…עובדת ההולדה מצטייר לנו כמובן מאליו כשאנו כבר לא מזהים הדבר הפלאי של התגלות כל אדם.לא גילוי הגוף אלא המהות האנושית היחודית חכל אחד. סיפור לידת יצחק מבהיר לנו את בריאת העולם שגם בנושא הבריאה אנו מתנתקים מהרגילות של לידת אדם היחודי מול גילוי גופו.
המסורת בחרה בפרשה זו לומר לנו שמטרת הבריאה היא לא העולם אלא האדם. זה עבור מחית האדם שהעולם נברא. לעולם יש את מננגון תפעולו הטבעי אבל יישום הבריאה כמו שהבינה הנשמה העברית הינה גילוי בראת היש של האדם. וידיעה זו של העברי קשורה לנושא הדין.
מי שמכיר את עצמו בתור נברא שמקבל את היש יודע שהוא נתון לניסיון של לזכות ביש זה שקיבל. לכן סיפור עקידת יצחק הוא המשך לזה של סיפור לידתו.’
לכן בשיעור על התשובה הרב אשכנזי מלמד שהתפישה העשווית הינה שהאדם מושלם אלא דהתפישה התורנית עברית מלמדת שהאדם לא מושלם בהוייתו אלא משתלם ורק על ידי המצוה שהיא האקט המוסרי. לכן הכנסיות נראות ברצון להראות שלמות לכאורה, מתות קרות ובלי חיות למרות בניינם. בית הכנסת היהודי זה הפוך מכך זה מלא חיים כי הוא לא מתיימר להיות מושלם.
זה לדעתי אחד מהמקורות של הרב אשכנזי בו הפרי צדיק מלמד דהגאולה המקורית המצופה היא של תשרי. כי דרך זכות ומעשה האדם במצוה במערך החברתי כלכלי זה מסר של עם ישראל דרך זהותו העברית של דרך ארץ האבות ועד קיום תורת ד של המצוה בחיי המדינה. וכך מלמד אותנו רבי צדוק בספר תורתו.
רבי צדוק הכהן מלובלין. פרי צדיק מאמר ג אלול
‘וזהו ההכנה בחודש אלול שהוא קודם תשרי שבתשרי עתידין להגאל לרבי אליעזר דסבירא ליה שבתשרי נברא העולם והיינו על ידי תשובה דר אליעזר סבירא ליה אם ישראל עושין תשובה נגאלין סנהדרין צז:. ואף רבי יהושוע מודה בזה רק
דסבירא ליה דאף אם חס ושלום אין עושין תשובה גם כן נגאלין .לכן סל דבניסן עתידין להגאל שהוא חודש של רחמים כמו שהיה גאולת מצרים .אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין ליגאל ועל זה נברא חודש אלול באות י במעשה. היינו לתקן המעשה שיהיה בחכמה שהוא מאמר יהי אור היינו דברי תורה.
וכל מעשה בראשית לבד בריאת האדם היה בחודש אלול לר אליעזר …כל פרשת מאמרי בראשית שהיה כפי המחשבה להבראות במידת הדין נזכר שם רק שם א-לוהים . לרא בכה באלול נברא העולם לכן אמר בספר יצירה המליך אות י במעשה ואלול בשנה …יד שמאל בנפש שאחר שניתן חודש אלול לתקן המעשה דיהיה על פי החכמה אז יהיה כפי המחשבה אשר עשה הא-לוהים את האדם ישר.ובתשרי שהוא כםי המחשבה אז בתשרי עתידין להיגאל.’
וכך ממשיך הפרי צדיק.
‘והארי הקדוש שחשב יב החדשים כנגד יב השבטים חשב חודש אלול נכד שבט גד והוא עפ שאמרו בא גד בא מי שעתיד לגדר משיתיהן של אומות העולם ומנו אליהו.היינו שבחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התורה שבעל פה שיכול לגלות בעולם הזה…וכן תיקו ..נקרא על שם זה גד דממנו בא מי שעתיד לגדר משתיהין של אומות העולם וחי וקים בכל דור.החודש הזה כנגד נפש זה שהןא הכנה לתקן הנעשה במ יום שבו ניתן למשה הלוחות השניות עם התורה שבעל פה לתקן הרוב כעס.משום זה נחשב,חודש זה לגד שהוא יגלה כל התורה שבעל פה בעולם הזה שנצמא באומות העולם ואז יהיה גמר התיקון ואז יגאלו.’
וכך אליהו התשבי הפועל בחיי נצח בהשפעתו של תופשי התורה אשר בהם יודעים את ד מיתוך תורה שבעל פה המפרשת את הקושיות ובעיות של מקרי לימוד התלמוד , הם הם נותני מסלול השובה המעשית מיתוך לימוד תורה שבעל פה.
בעצם זו מהות ראש השנה שבו חכמי תורה שבעל פה מאירים לנו את מהות החג שבתורה הוא מכוסה. מהות זו הינה יום הדין של רצון ישראל לשאת באחריות פעילות של קדושה בעולם ולהיות מוכנים בבלעדיות לבדוק את התאמת פעילותם לפרויקט הא-לוהי. הדין הוא לא המשפט כמו שלימד הרב אשכנזי בשיעורו על פרשת שופטים. שופטים ושוטרים תתן לך .
רשי מלמד ‘שופטים דיינים הפוסקים את הדין.’
הדין ולא המשפט! הדין הוא יחודי לישראל ותורתו המיושמת עי הדיין של לקיחת בחשבון של הרחמים בדין של לקיחת כל המרכיבים בחשבון.
המשפט הוא הלגליזציה של הדין לשון החוק מבלי רחמים ותיקון אמתיים. זה משפט הרומי הנוצרי.
לכן ראש השנה הוא יום הדין של רחמי שופט כל הארץ בתוך הדין כי רק ד שופט כל הארץ לכן דינו הוא הדין שברחמים.
התשובה בדורנו עלתה למקורה העליון מיתוך הבנות אלו. חזרה של ישראל לקוממיות ריבונית בארץ ישראל החזירה את מקור התשובה בתורה של פרשת ניצבים.’ו היה כי יביאו עליך כל הקללה
ושבת עד ד א-לוהיך ..ושב ד את שבותך ושב וקבצך מכל העמים.. אם יהיה נידחך משם יקבצך…התשובה בתורה הינה כאמור בפסוקים ראשית כול החזרה לארץ ישראל זו התשובה המרכזית בתורה בהופעתה בספר דברים.
מיתוכה רק התורה והמצוה בארץ ישראל ומל ד את לבבך …לשמור את המצוה. הגלות סדרה את מהות התשובה והפכה אותה רק לחזרה פרטית לתורה ולמצוה הנצרכת כמובן. התשובה המעליא היא חזרה של ישראל לנורמליות היותו עם הפועל כללית עולמית עם תורתו בארצו. מתוך כך ובמקביל האיש הפרטי מקיים את תריג המצוות ולומד את תורת ד הניתנה דווקא ביציאה ממצרים לעם שלם ולא לאבות ראה מהר”ל הספרו תפאת ישראל.
לכן דורנו הוא דור התשובה המעליא כלימוד הרב קוק זצ”ל באורות שאין ניתוק בן התשובה הכללית והפרטית.
פרי צדיק.: ‘ענין יום טוב של ראש השנה זמן בריאת האדם לשמחה הלא אמרו חכמינו זל נוח לו שלא נברא משנברא. ובאמת מבואר בפוסקים שיש שמתענים בראש השנה …אמנם הענין
כידוע שבכל ראש השנה נתעורר העינין של ראשית הבריאה כמו דאומרים היום הרת עולם
ואז נאמר והא-לוהים עשה את האדם ישר.ו אחר זה היה הקלקול בתאות אכילה עי אכילת עץ הדעת טוב ורע.ואיתא בתיקונים תיקון כד דרבנן סברי חטה היה ואיכא דאמרי גפן… אלו ואלו דברי א-לוהים חיים..
כי עץ הדעת ועץ החיים היו באמצע הגן וכל עצי הגן סביבם ובהם היה נטעם הטעם של כל עצי הגן כולם .ואם היה טועם בתחילה מעץ החיים היה מרגיש אחר כך בכל הפירות טעם של עץ החיים. וכשטעם מעץ הדעת טוב ורע עי זה נעשה קלקול להיות מרגיש בכל האכילות טעם עץ הדעת שהוא תאות אכילה.
וביום ראש השנה שיש דעות שמותר להתענות היינו מפני שבא התעוררות לתקן הפגם הראשון מתאות אכילה על ידי התענית הוא ענין אתכפיא.
וגם מצות שופר שבראש השנה הוא על התעוררות השופר שלעתיד לבוא כדאיתא בפסיקתא רבתי דבראש השנה עתידים ליגאל ממלאך המות , ורוצה לומר דאז יבוער היצר הרע מהעולם וזה עי השופר גדול כמו שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים , היינו שיהיה תיקון הפגם הראשון בשלימות עד שאפילו הנטמעים בין האומות העולם יתעורר בהם פנימיות נקודה שבקדושה לחזור לשרשם כבראשית הבריאה. ירושלמי: כד שמע קול שופרא זמנא חדא מתבהיל השטן דהוא היצר הרע.
לכן בא גם המצוה מצדנו לתקוע בשופר שגם אנחנו נתעורר בזה מצידנו.
על זה מרמז הפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה היינו מצד ד יתברך שעשה מתחילה את האדם ישר זהו תקיעה לפניה ופשוטה אחריה היינו כמו שיהיה לעתיד לבוא הכל לתיקון הראשון מצד השם יתברך והתרועה באמצע הוא התיקון ההוה מצד האדם.
שענין התענית של יום ראש השנה הוא תיקון בחינת אתכפיא. ויש עוד תיקון במדרגה יותר גדולה שהוא ענין בחינת אתהפכא מרירו למתיקא . היינו שעל ידי האכילה עצמה בקדושה יתוקן הפגם דיהיה כאכילת מעץ החיים על פי התורה הקדושה שהוא עץ החיים .על זה רמז הנביא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.. היינו עסק התורה ושלחו מנות היינו גמילות חסדים והמה תכלית התיקון.. כתב בזוהר תצוה קפד דה תא חזי .
איהו בעציבו יהבין ליה דינא וכו חדוה דבנ משיך חדוה עילאה..’
הפרי צדיק מלמד אותנו על קדימת התיקון ראשית אכילה מעץ החיים התורה והמצוה ואח”כ רק מעץ הדעת. זהו בראש השנה החזרת הסדר של ראשית כוונת הבריאה הזו. ראשית בהירות העשייה בעולם המעשה עם התורה ומישם בחינת הדעת ואז יהיה בבירור הגדרה של טוב והגדרה של רע. התיקון דרך האכילה בקדושה בחג וגם עם תקיעת שופר שבו גם ודווקא המרוחקים חוזרים. הם דווקא מפיחים רוח תשובה כללית בעם הם דווקא ידחפו לתשובה הלאומית אשר היא תתקן האפשרות לכלכלה קדושה שיכולה להיות רק במרחב ציבורי מדיני.
זה תיקון עץ החיים לפני עץ הדעת. ישראל יצטיין להיות זהות האדם של הבריאה דרך ירושלים.
מחוייבים אנו להבין מדברי החכמים שהמטרה הינה לתקן עולם במלכות שדי! ותיקון זה יכול להיות רק אם נהיה בסדר הנכון כדברי המהר”ל בהיותנו עם בארצנו שאז יוכל להיות לנו השפעה מיתוך ממלכה עם תורה על כל הממלכות.
זה תיקון זהות האדם .
הראשון לציון הרב עוזיאל .רבה הספרדי הראשון של מדינת ישראל מענקי חכמי הספרדים . ראש השנה תש”ז.
‘בשנה זו יותר מכל השנים שעברו הננו מתקהלים בבתי כנסת תוקעים ומריעים בקול שופר לפני שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים ובה בעת אנו משמיעים קול צעקת חמס אל כל העמים והמדינות אשר עצמו את עיניהם והקשיחו את
לבבם הערל בשנות המלחמה ולפיכך שכלנו מבני עמינו רבבות רבות של מבחר בניו . גם במאורעות שבארץ ישראל עצמה…שובו ונשובה אל ד א-לוהינו ותורת קודשו.. תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה לכנס פזורינו מבין הגויים ונדחינו…והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים..’
שנת תשו ‘זה קול תרועת השופר שנשמע השנה שהוא בוקע שחקים ומרעיש ארץ המעורר ומחריד אותנו כולנו בכל מקום שאנו נמצאים ובארץ ישראל במיוחד להתאחד באמונה לבנות את הריסותינו לסלול דרך ד לכל עולי הגולה להתיישבותם בארץ ישראל ולהעלות את ילדינו היתומים לגדלם בארץ ישראל בדרך התורה והמצות..
שנת תשט’ שנה חולפת זאת היתה שנת ברכה והצלחה מרובה לעמינו ולמדינתנו כי בא עלו ונקלטו אלפי עולים שערגו תמיד להתאחד בארץ נחלת אבות.. בהיבטינו על הישיגים גדולים וגדלים מיום ליום הננו מודים לד אלוקי צבאות דבידו החזקה והשגחתו התמידית על ארצו ועמו נתן עוז ועוצמה לחיילנו הגיבורים קציניהם ואלופיהם ועצה ותבונה לשרינו הנעלים אשר הביאו לנו נצחון צבאי נפלא והכרת ממלכות האום במדינת ישראל כחברה מכובדה בחבר עמים.והננו רואים בזה זריחת השחר לייעודי נביאינו.בא בשעה הננו רואים בשמחה את עזרתכם הכבירה ורבת התועלת בתרומותיכם הנדיבות ובהשפעתכם המוצלחת לקיום המדינה והגדלת כבודה ותפארתה.ברוכים אתם לד…חזקו ונתחזק בעד עמינו וערי אלוקינו ..ועיניכים תחזינה בשיבת בנים לגבולם ובירושלים בנויה על תילה…’
זה לימוד הראשון לציון זצל המלמד את לימוד ראש השנה שחיכינו לו שנות אלפיים ראש השנה של ישראל בארצו לאחר הגלות הנוראה.זה דין ממש ברחמים! זה חג אחר של תקיעת שופר של קיבוץ הגלויות מול כל האנושות.
פירוש הרב הכהן החלבן זצ”ל ספרו על חגי תשרי.
מסכת ראש השנה לג ב. ‘תנו רבנן מנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין? תלמוד לומר ‘בחדש השביעי’, ומה תלמוד לומר בחדש השביעי? שיהיו כל התרועות של חדש שביעי זה כזה.ומנין שפשוטה לפניה ? תלמוד לומר והעברת שופר תרועה.ומנין שפשוטה לאחריה? תלמוד לומר תעבירו שופר.ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ? תלמוד לומר בחודש השביעי שאין תלמוד לומר בחדש השביעי , ומה תלמוד לומר בחדש השביעי ? שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה…’
ויקרא כה. וספרת לך שבע שבתת שנים ..והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשר לחדש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם..
הרב חיים כהן זצ”ל. החלבן. ספרו טללי חיים חגי תשרי. ‘התורה מלמדת שביום הכיפורים של שנת היובל יש להעביר שופר תרועה..הגמרא דורשת מכאן היקש לראש השנה .בפסוק כתוב והעברת שופר תרועה בחודש השביעי ..המילים בחודש השביעי מיותרות …ללמד שכל התקיעות של החדש השביעי שוות הן .ממילא נבין שאם ביובל תהיה התקיעה בשופר אף בראש השנה. ובאמת יש לנו לשאול למה בחרה התורה בדרך זו ללמד אותנו כיצד לתקוע בשופר, אלא כתבה יום תרועה והניחה את כל היתר אצל היובל.בנוסף יש לשאול מדוע לא ביארה התורה מהי מהות ראש השנה הלא כל החגים מבואר היטיב.מפני שיש קשר רוחני עמוק מאוד בן היובל ובין ראש השנה. יש לדעת שהעובדה שהתורה מחברת בין היובל ובין ראש השנה איננה מקרית. ‘דתניא וקדשתם את שנת החמשים שנה . מה תלמוד לומר .לפי שנאמר ביום הכיפורים יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכיפורים ואילך? תלמוד לומר וקדשתם את שנת החמישים. שמתקדשת והולכת מתחילתה. מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא. מראש השנה עד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדים.. אוכלין ושותין… כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהן..’ מכאן נבין באופן פשוט וברור את המונח עשרת ימי תשובה היסוד המקורי הם עשרת הימים הראשונים של שנת היובל שבהם העבדים הולכים ומתגברים במסלול התשובה לשוב אל ביתם ומשפחתם.. עשרה ימים ראשונים של השנה שבהם מתרחש תהליך של תשובה להיפרד מאדונים זרים ..מעצם העובדה שיש קשר בן היובל ובין יום הכיפורים מהות יום הכיפורים היא טהרה מחטאים והמהות של היובל היא חירות ותשובה .הטהרה מחטאים היא נקיון משעבוד היצר והעבדות לתאוה לאל זר שבגופו של אדם …נמצא הטהרה היא היא היציאה לחירות והיא השיבה לעצמו..
היובל בא להוציא את האדם מנדעבוד החוצוני ויום הכיפורים מהעבדות הפנימית..
עילוי החיצוניות ביובל קשה יותר מעילוי הפנימיות..זוהי חזרה לנקודת הראשית גם במערכות החיצוניות…מכאן שאבו חכמים את ביאור ראש השנה וסוד הימים הללו כי התורה מקשרת ימים אלו ליובל. יובל הוא סוד התשובה..ימים אלו והיובל אחד הם .דבר זה ברור מתוך ההלכה כי התורה חברה לגמרי בן תקיעת השופר של היובל לתקיעות של ראש השנה..תקח מהות היובל בסוד תשובה וחירות ותקשר אותו לראש השנה ליום הכיפורים..
גמרא. ‘תניא רבי אליעזר אומר .בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו האבות..בפסח נולד יצחק..בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו.בניסן נגאלו בתשרי עתידין להיגאל…’המאורעות הללו הם מהות של היובל .מהות היובל היא שחרור עבדים זה ממש מה שנעשה ביום ראש השנה שיצא יוסף מבית האסורין ובטלה עבודה מאבותינו.. היובל והשביעית קשורים לארץ…המקור היחיד בתורה דמזכיר את ראש השנה מדבר בעינין הארץ .ארץ אשר ד דורש אותה תמיד עיני ד אלוהיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה’.
עיקר התקיעה ותכליתה הם ביובל לכן שם הכול מפורש ואת תקיעת השופר של ראש השנה שהם הצעדים אל תקיעת השופר הגדול אותו נלמד מהיובל. כי ראש השנה הוא אמצעי עבור היובל .סוד דברי הארי ז”ל ביום ההוא יתקע בשופר גדול משמע שיש שופר קטן.
‘ששמעתי ממורי זל והוא זה כי ב שופרות הם שופר קטן ביום רה והוא בתבונה ושופר גדול לעתיד לבוא באימא עילאה הנקראת בינה כמו שאמר הכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול מכלל דאיכא קטן וכן דרשו רזל..’
זוהי מהותו של ראש השנה .מכאן תבין היטב מדוע בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין..זה ממש מהות היום יסוד תיקון של החטא הקדמוני וחטא העגל שהם השעבוד לאל זר והפסקת העבדות היא היא מהות ראש השנה ונעשית עי השופר המעורר את החירות של מעמד הר סיני ומוציא לחירות עולם.
תכלית האור של ראש השנה ויציאה לחירות מכל שעבוד.
והנה זה עצמו עיקר עבודת דורנו שהוא ענין תיקון המלכות דהוא עיקר שמוטל על דורינו לעשות. הוא ענין תקיעת שופר כנודע בסוד הארת הבינה שהיא השופר והתשובה..צריך כל אדם לעורר עצמו יותר לחשוב על הכלל ולא רק על עצמו.. למען הגאולה והתשובה.. אור הגאולה דוחק.. אין ד עוזב את מי שמוסר עצמו על תיקון עם ישראל .. להשפיע למלכות היא ישראל .. להיות יתר מתאוה על כבוד ירושלים …ומה גדולה מאוד מאוד מעלת לומדי התורה בתוך עם ישראל… הבדל גדול בן לומד התורה להצלחת עצמו ..שהתורה תזכך את כל הסביבה..’
שנה טובה ומתוקה מתוך מדינת ישראל וירושלים של הנס הא-לוהי העליון של דורנו.
מאיר משה ואקנין. ירושלים במציאות.
תגובות