נכתב עי מאיר משה ואקנין חותנו של אוריאל כהן היד שמסר נפשו על קיום חברה שלמה במדינת העברים היה כהן רודף שלום.חסר לי.מצדיע לך באהבה.
פרשה זו נקראת על ידי הרב אשכנזי זצל חטא התלמיד חכם , אשר דווקא בהיותו כך ברום מעלת תואר האדם בהיותו נושא את תורת ה הוא פרדוקסלית, כי הוא הכי מיועד, אם אין לו ענוה וחוסר נגיעות יכול להרוס את תורת ה שהיא יכולה להתקיים רק כנאמר עי רבי חיים בן עטאר הקדוש ‘במחברת הכללות’ עם בשלב ראשון של ההיסטוריה הנהגה יחודית כמו משה בכל דור.
אכן אנו כבר ראינו בפרשת נשא שהנזיר לפי דעה מסויימת נקרא חוטא והכלי יקר מפרש על אתר כי הוא ‘בנה במה לעצמו’ הוא נבדל בנזירותו , למרות קדושתה העקרונית; מהחברה הישראלית כולה ומתנתק מההנהגה הקיימת האמיתית של ישראל וטוען להנהגה רוחנית מסויימת.לכן הוא בסוף היה צריך לסתור את נזירותו עצמה מכורח המציאות.התלמיד חכם אשר הוא מההנהגה המרכזית של העם צריך להיות נקי מהכבוד הקנאה והתאוה שהם לפי הפרי צדיק תשתית תיקון כל המידות גם אצל החכם.הנחש הצליח ליכנס לגן עדן עצמו לפתות את האדם! ודווקא נגיעת הכבוד הלא ערכי נמצא במכשול תלמיד החכם אשר התלמוד הזהיר רבות בכבודו הוא עצמו שהוא חשוב מאוד אבל כבוד ערכי .וכך נקודה זו תקיפה לכל הנהגה בחברה הישראלית שמפאת חשיבותה יכולה להתנשא מעל ראשי עם קדוש ולשכוח שהיא באה לשרת את העם ולא את עצמו או השקפתו. ומכאן הדרך לפירוק החברה התורה עצמה וכל הממשל בארץ הוא קצר. זה המושג בפי חכמי המשנה מחלוקת שלא לשם שמים.
.רבי חיים בן עטאר הקדוש:’
‘אכן נתכוון הכתוב להודיע יסוד דבר המחלוקת שיאמר אדם מנין עלה על דעת קרח לחלוק על נביא נאמן אשר צדקו נבואתו וקרח חכם גדול היה ואיך נשתטה לעשות הדבר הזה הלא כל ישראל ירגמו אותו אבן.לזה אמר הטעמים שלקח בדעתו לבוא לריב .
.ראשונה בן יצהר פירושו היותו בן יצהר דהוא גדול משני אחים הבאים אחריו בבני קהת ואינם יכולים להחציף פניהם כנגדו כי גדול מהם.
ב בן קהת הוא המעולה שבבני לוי שהיו נושאים קדש הקדשים ואמרו רבותינו קרח מנושאי הארון היה ואין גרשון ומררי ידברו כנגדו.
בן לוי שהוא שבט מעולה מכל ישראל ואין שאר שבטים מקפחים אותו בדברו לפני משה כי מעולה הוא מכל שאר השבטים גם מבני לוי גם בענפי קרח הוא מדרגה ראשונה .’
וכך היה חתני אוריאל הכהן היד במעלת הכהונה אשר רצה לחבר הכל ולהיות בשלום וגם שירת את ארצו בלי נגיעות.היד.מצדיע לך
וכך מלמד אותנו הרב שדווקא המיוחסים שבטית או משפחתית רבנית אם הם גם תלמידי חכמים בתפקידי הנהגת התורה הם אשר צרכים לדעת לא לרצות לנצל את מעמדם לעוד מוקדי השפעה רק לשם כבוד או אינטרסים.למדים אנו לימוד מרכזי שגם אם בוודאי יש ערך להמשכיות שושלת החכמים בתורה ובהנהגת המלוכה כנלמד בכל התנך ובתלמוד אבל זה צריך להיות עם ערך גדול המשכי מוסרי תורני או ממלכתי ותמיד לצורך שירות העם המדינה והתורה הכללית ולא השבטית רק.
.הרב יהודה לאון אשכנזי זצל.שיעורו בצרפתית שנת 1969.
‘המחלוקת הינה הרצון של הידיעה מה התורה אומרת בעצמה.המשנה באבות ‘מחלוקת שהיא לשם שמים זה הלל ושמאי ‘ הלל ושמאי לא חולקים בתוך מחניהם עצמו .מחנה הלל הלגיטימי ומחנה שמאי הלגיטימי חולקים ביניהם לכן זה לשם שמים.אלא שתי גישות מרכזיות ונחוצות בתורה של גישת החסד וגישת הדין.הלל החסד שמאי הדין.לכן למרות ההכרעה ההלכתית אנו עדיין לומדים בתלמוד את מחלוקתם זו המשמעות סופה להתקיים כי היא לשם שמים.זה פירוש המהרל.רשי מפרש שמים אש ומים , אש הדין מים רחמים שני צדדים הנלמדים בתלמוד וצריכים לעשות שלום ואיחוד בינהים לאחר הבנתם ההדדית.מחלוקת שאינה לשם שמים זה קורח ועדתו כי הם חולקים בתוך המחנה עצמו של משה זה סימן מובהק שזה אינו לשם שמים.לאחר בחירת שבעים הזקנים שינהיגו עם משה רבינו במדבר שניים נשארו בחוץ והם אלדד ומידד. לפי הקבלה החכמה נקראת בינה והיא מופצת על ידי דדים היא מניקה סה משמעות דד .אל דד זה הצד של החסד שמשפיע שהוא שם אל מידד זה ה מי צד הדין.שניהים אל מי זה אלוהים. ושני הצדדדים האל והמי צריכים לעשות שלום בינהים זה התיקון עי איחוד שמאי דין הלל חסד.
המחלוקת שהיא מהות המדוע אותן אותיות של דמע.מחלוקת מביאה לדמע…’
.רבי חיים בן עטאר הקדוש .פסוק ויקומו לפני משה:’.. הא. כי ענפי הקדושה אשר הכין וסדר המאציל ברוך הוא הם שבילי ומשפטי התורה אשר חקק ה ביד משה עבדו.וכל המחליף סדר מסדרו הנה הוא עוקר הענף ההוא בסוד בחינת נשמתו ועושה הענף ההוא ענף רע כי יסתלק ממנו כח המקדש.וזה לך האות סוד הקרבן אשר יתפגל ויחשב טמא במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו ובנותר וירד מכבוד קדושתו להיות טמא ומחייו אוכליו כרת.
ב.כי הענף עצמו שבו פעל און הוא קודם לשלוח לו בו יד …כי ענף הקדושה יהפך לרעה ויהיה הודו לו למשחית רחל.
ג.דע כי בחינת הנשמות אשר נטע ה בעמו הם ‘אותיות התורה’ כידוע ליודעי חן .
ד.דע כי כשברא ה את האדם ברא נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה וכשחטא ונפגם נפגמו כל הנשמות שהיו תלוים בו וכל שיצאו ממנו פגומים היו. עד שיצתה נפש אברהם אבינו ונתלבנה באמצעות עשר נסיונות ונתברר הפסולת בישמעאל , ויצתה נשמת יצחק ונתחבנה בעקידה ונתברר הפסולת בתגבורת האש הוא עשו .
.נמצינו למדים שהאילן הוא יעקב ויצאו ממנו יב ענפים וחד מהם הוא לוי ענף זה העניף שלשה ענפים גרשון קהת ומררי קהת הניף ארבעה ענפים עמרם יצהר חברון ועוזיאל וענפי יצהר הוא קרח.והנה בבא קורח להחליף ענפי הקדושה ולהפיך הכהונה ממקומה נפגמו ענפי הקדושה שבשורש נשמתו שהיו כולן לשבח.
התחיל ממטה למעלה .בראשונה הענף עצמו שהוא קורח בתחילה היה נקרא קרח טהור בן יצהר שהיה מאיר לעולם כצהריים…בן לוי שנתלוה מיום לדתו להקבה..
.ועכשיו הענף עצמו שנקרא קורח ולא ענפו בלבד אלא גם שורש הענף שבא ממנו שהוא יצהר נהפך לרעה כשורש נשמתו …ולא שורש אחד בלבד אלא גם שורש שלמעלה ממנו דהוא בן קהת נהפך לרעה …גם שורש הענך הראשון שיצא מיעקב…’
.מלמד אותנו אור החיים הקדוש לפי תורתו שבסוד על עובדת היות סדר של קדושת נשמות ישראל הבאים מהאבות זהו סדר מהות הקדושה שבכל ענף. אי לכך בלבול הענף ורצון לקחת תפקיד ומקום אשר לא לו הורס את כל ענפי הקדושה העברי ואת כל השפעתה במציאות עד כדי לפגום בכל מהות שורש ומקור קדושת מהות ישראל מהתחלה. עד כמה יצר הכבוד של הגדולים שבתורה ובהנהגה יכול למוטט את כל סדר השתלשלות ההנהגה תפקידה ויישומה בחברה. הטישטוש של הגבולות של כל נדבך בהנהגה מוביל להרס כללי!
.לכן הרס המעמדות בהנהגה מוביל עם הזמן להורדת קרנה דווקא של התורה עצמה !
אומר קורח כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה.וזו עובדה אמיתית כל ישראל קדושים .אלא שהשימוש במושג קדושה כאשר יש נגיעה הופך מהר להרס התורה עצמה כי העם רואה שזו דמגוגיה ולא מתרשם תמיד מיחוס משפחתי או שלטוני המביא מילים גבוהות אבל מתנהג בצורה מנוכרת ויהירה ואינטרסנטית כלפי העם. וכך בתורתו של אור החיים הקדוש.
.רבי חיים בן עטאר הקדוש:’רב לכם כל העדה..פירוש רבנות גדולה נטלתם לעצמכם
יותר מהראוי ואם תאמר מה היא הרבנות הגדולה :כי כל העדה כולם קדושים ועוד להם שבתוכם ה מה שלא השיגה אומה בעולם.
ואתם רבנים עליהם. עוד רמזו במאמר זה לומר כי השכינה שכנה לכבוד ישראל לא לכבוד אהרון …למה אתם מוסיפים היכר הרוממות לעצמיכים עליהם …ואין ראוי לזלזל ככ בקהל קדוש .’
.הניגוד הגמור של קורח הוא הכהן שרצה גם להיות למרות היותו לוי שהיא בחינה אחרת. אישיות הכהן בקדושה היא החסד הנתינה ההשפעה בתחומי העבודה והתורה לכל העם במדינה. אי לכך בעצם כל הווי הרוחני וההצלחה הגשמית הברכה בחברה היא בזכות הכהן לכן כל הקניינים של העם בעצם שייכים לפעולת הכהן .נתינתו והשפעתו היא המדרגה הגדולה ולכן כל מה שהוא מקבל מן העם שייך לו ואז הוא לא מקבל אלא משפיע. וקורח חשב שגם הכהן מקבל לכן אין לו יחודיות אלא עוד חלק בעם.אבל זה לא נכון כי הוא העיקר ! כך גם מעלת התלמיד חכם אשר היא עליונה מהעם והוא המשפיע על כל הרבדים בחברה והוא אז לא מקבל גם כשנותנים לו אלא כל השפע בא בזכותו אז לכן הוא לא המקבל! זה חשיבות חלוקת המעמדות בקדושה וזיהוי שונותם .לכן יש מצוות .כמובן שזאת בתנאי דתלמיד החכם מעורה בחברה בעשייה. וכך הבדל בין ישראל לעמים והבדל בן טרץ ישראל לעולם כולו בלי טישטוש בקדושה והשוואה מסוכנת שהובילה לגטאות וגם לנצרטת בזמנו שהשוותה כל העולם והרסה הכל ! יש שוני לטובת הקדושה .כך מדינת ישראל היא מובדלת בקדושתה מחול וצר לנו דיש רבנים שחושבים אחרת!!
.הרב קוק זצוקל.פנקסי הראיה ג.רסב.
‘ענין מחלוקת קורח שאמר מדוע תתנשאו על קהל ה.דהנה מצינו במתנות כהונה ב מצוות נתינה והפרשה .הנתינה כדי שיהיה לכהנים מקור למחית גופם …ומצד שכפי הנוהג כל מקבל גרוע ממשפיעו ובאמת הכהן איש מעלה הוא יותר מישראל המשפיע לו ואיך הוא?
.אלא שבאמת עיקר שפע הברכה באה לעולם עי עובדי ד באמת.נמצא שהכהן העובד סבה להבאת הברכה והכל שלו והישראל משלו יתן לו ונקרא שירים מה שמשייר לעצמו שהוא משייר לעצמו המותר של הכהן .כל זה מתברר באמונה תמה ואמיתית.
.קרח לא היה מאמין בזה , רק חשב שאא אפשר לעולם בלא חכמים אבל כיון שהחכמים אינן מכניסים דברים גשמים וצריכים להמון הם שוים ככל ההמון זה בא בחכמתו זה בא בממנו .זה מקבל מזה הנאת החכמה וזה הנאת הממון.
אם כן גם הכהן בגדר מקבל יחשב.והנה ידוע שמושפע היא בחינת נקבה והיא גם כן גדר הדין ונודע שלוי הוא גדר הדין וכהן הוא איש חסד.והוא חשב שגם כהן הוא מושפע אם כן אפשר גם ללוי לעבוד כמותו שעומדים בגדר, אחד ועל זה איתא בזוהר הקדוש קרח בירש לעשות מימין שמאל עיש.
.והנה באמת אין הכהן מקבל כלל כיון שבא להניח ברכה אל ביתך.והנה שמן המשחה שנמשחו כהנים ומלכים על פי התורה רומז שאף על פי שכהן ומלך שניהם הוצאתם על חשבון הכלל מכל מקום הם גורמים רבוי אור והצלחה. כי המלך שיעמיד במשפט ומזה יומשך הצלחה לעםצ וכהן מעבודתו ותורתו וכולל תורה ועבודה בכהן וגמילות חסדים במלך ודין ושלום במלך ואמת בכהן.
.גם הצלחת העושר נמשך מכהן העובד על כן הוא איש חסד ומשפיע ואין קבלתם חשובה כלל קבלה. אבל קרח אמר שעיקר נדבר מצד יתרונם בחכמה ולא האמין שאף על פי שמקבלים מכל מקום אינם נחשבים מקבלים ….
.והנה לפי דברי קרח אין יתרון לתלמיד חכם על העם ששניהם מקבלים זה מזה.ובאמת התלמיד חכם נחשב קדושה והמון העם תשמישי קדושה. על כן לאות לבני מרי היה הריקועי פחים ציפוי למזבח.ואמרו רבותינו זל שמעלין בקודש דהיו תשמישי קדושה ונעשה גוף הקדושה להורות החילוק שיש בין תלמיד חכם לעם כולו.’
.אנו בעזר ד ובישועתו נכנס מיום שבת פרשת קרח לראש חודש תמוז אשר הוא מקורו עליון מאוד ולכן אורו הינו מהאור של בריאת העולם של הלפני התיקון לכן הוא מגיע בתור אות ח חושך כי הוא צריך תהליך בכדי להיות מושג עי תורה שבעל פה המגלה סודו . אי לכך יש בו בינתיים היז תמוז כי עליונותו כשהיא מתגלה עוברת במשבריות .לפי תורתו של רבי צדוק הכהן מלובלין .
.רבי צדוק הכהן מלובלין .ספרו פרי צדיק מאמר א.ראש חודש תמוז.
‘איתא בספר יצירה המליך אות ח בראיה וכו סרטן בעולם ותמוז בשנה ויד ימין בנפש .וצריך להבין שייכות ח בראיה ליד ימין …דהראיה עיקרה נבראת לראות בתורה דדברים דבכתב אא רשאי לאומרן בעל פה גיטין ס:וראיה ראשונה שנזכר בתורה הוא על האור בפסוק וירא אלקים את האור כי טוב ובכל מקוםמ במה שנזכר פעם ראשונהנ בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שנא באות ט שמורה על טובה…הואיל ופתח בו הכתוב לטובה.. וכן הראיה גם כן מפני דפתח בו הכתוב תחלה אצל האור הוא עיקר שורש הראיה והאור דבפסוק זה מוסב על אור תורה…
.שמקודם היה חושך ולילה לאו זמן ראיה וכמו שאמרו בגמרא וראיתם אותו.. פרט לכסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים..וקודם לזה כתיב ח ופעם ראשונה שהוזכר האות ח הוא בתיבת חושך ואחר כך כתיב קודם מאמר יהי אור עוד ב פעמים האות ח בתיבות ורוח אלוקים מרחפת
.שבאמת אות ח מורה על עיקר החיים והוא השם יתברך שנקרא חי עולמים אלוהים חיים אל חי …
.אך הוא ברומו של עולם פירוש שהוא מרומם מכל העולם שכל הנעלם מכל רעיון ולית מחשבא תפיסא ביה כמו שנאמר ישת חושך סתרו במאמר ראשון וזהו ברומו של עולם .וזה שנזכר הח ראשונה בתיבת חושך.ואחכ כתיב ח שנית בתיבת ורוח אלוהים שנדרש זהו רוחו של מלך משיח ובו כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנוש אתה הוה ועד עתיק יומיא …היינו שהוא נברא עוד במאמר ראשון בחינת עתיקא שהוא נעלם מכל רעיון קודם מאמר ב אך עי זה שהוא נעלם מכל רעיון בחינת חושך..נמשך מזה מעשיהם של רשעים שכיון שהאור נעלם ואין מפורש שיש בורא ומנהיג העולם יוכל להיות מי שישכח חס ושלום את ה ולכן נדרש תוהו ובהונ על מעשיהן של רשעים..
.ולזה נכתב הח הג בתיבת מרחפת על פני המיםמ הנדרש בזכות התשובה שנמשלה למים …דמשיח יחיד ששב…מולין לכל העולם כולו..
הוא שבמאמר ראשון הוזכר מעשיהן של רשעים שכן היה ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא . כדי שיהיה אור ניכר כהבדל האורמן החושך ..’
.מהות נחיצות ומרכזיות השלום שהוא במסורת לימוד החכמים בתוככי החברה הישראלית עצמה.זהו נסיון קרח שהיה חכם מנושאי הארון לתת לגיטימציה למחלוקת עם משה.אמנם אכן היה יכול להיות אם הדבר היה נעשה בצורה של אהבת השלום בלי נגיעה אישית גם אם היא למטרה רוחנית של הערכה עצמית וגודל תורני.
מעלת התלמיד חכם מרכזית אלא שהכהונה הינה בחירה אלוקית ורק מתוכה מעלת פעולת הכהן.
אי לכך הזכות העצמית יכולה לםעמים להוביל למחלוקת שהיא עם נגיעות ואינטרס גם אולי בעיקר אצל המנהיגות התורנית והמדינית דווקא מפאת גודל האישיות והנושאים הנידונים..החיבה זה העיקר ואז אפשר לחלוק..
.רבי צדוק הכהן מלובלין.פרי צדיק קרח מאמר ה.
‘בזוהר הקדוש .כד ברא קודשא בריך הוא עלמא לא יכול לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי.דהנה מדתו של יוסף הצדיק נקרא בזוהר הקדוש שלום שהוא מדת כי כל בשמים ובארץ…
.1 למה אין כתיב בשני כי טוב שבו נברא המחלוקת שנא ויהי מבדיל בן מים למים אמר ר טרפון אם מחלוקת שהוא לתיקונו של עולם אין בה כי טוב..חשב מוסף שבת כנגד יוסף הצדיק דהתוספת קדושה משבת הוא בחינת קדושת יוסף הצדיק שהוא מדת שלום.
.זוהר צלפחד פליג על שלום …היינו תורה שבכתב נקרא עץ חיים אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה. ..אבל תורה שבעל פה יש בה מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר…זהו מחלוקת אבל הוא לתיקונו של עולם אמר צלפחד דאפשר דעץ הדעת טוב ורע מעולה מעץ החיים כיון דמוציא אור מתוך החושך…אף דבתורה שבעל פה שיש מחלוקת לתיקונו של עולם ..
.ואמר בזוהר הקדוש דקרח אזיל במחלוקת וכו מחלוקת פלוגא דשלום.שהוא טעה ואמר שלא יזיק המחלוקת והיה סובר דהוא מכוין לשם שמים מפני שאין נראה בעיניו הנהגת רעהו וחולק עליו לא יזיק בזה המחלוקת.והאמת אמת ושלום חד הוא..שאא שיהיה אמת רק דיהיה שלום …במחלוקת שמאי והלל דהיה באמת לשם שמים אף בשעת מחלוקתם חיבה ורעות נוהגין זה בזה …כך נקראו התלמידי חכמים חברים יש התחברות באמת וכמו מלאכים..אבל כשיש תרעומת בלב וכעס על חבירו הוא סימן שהוא מחלוקת שאינו לתיקונו של עולם אלא לערבובו. .
.ומשום זה אמר להם משה שיקריבו קטורת שזה מורה קטירו דכלא אף פושעי ישראל …קטורת רק עי אהרן …
2 אך מפני שמאמר האנשים הרשעים קאי רק על דתן ואבירם ולא על קרח והננו רואים שהוזכרו בניו בתהילים בכל המזמורים בלשון לבני קורח …וכן כאןמ שנזכר בכל דברי קדשםמ לבני קרח …רבי עקיבא שאמר עדת קרח אינה עתידה לעלות דקדק לומר עדת קרח ולא אמר קרח .. דקרח ודאי בן העולם הבא.
הטעם שענין קרח היה רק טעות שהיה סובר שאין מזיק מחלוקת כשלא יוחן בענין מעשה רעהו ואף שיש לו תרעומת על חבירו וחלק על אהרן.. באמת מחלוקת לשם שמים שנוהגין חיבה. .זה סימן שהוא לשם שמים…’
.ישנו אמת לטענת קרח לכן נכתבה בתורה כי היא מטרת החברה הישראלית במדינת ישראל דהיא קיבוץ הגלויות דחיכנו לו והיא צריכה להיות כדברי הרב אשכנזי זצל דגם של אנרכיה במובנה החיובי אידאלי בלי הבדלי מעמד שלטוני שכולם יהיו כהנים נושאי התורה שבעל פה באותה מידה.רבי צדוק הכהן מלובלין מלמד שזו מידת שבת המושלת העתידית שעדיין לא היתה מתאימה גם לדור דעה המדברי ואינה מתאימה עד היום. קרח הקדים זמנו וחברה קדושה כזו היא תהיה בהדרגה בהתקדמות הליך הגאולה והנחלת התורה הכוללת לכולם ואז תפקיד כל אחד יהיה להיות ככהן במעלתו בכל המערכת של מדינה וזה הליך ארוך.אבל קודם שיהיה שלוםצ בן תלמידי החכמים והממשל אחכ נראה..בה
.פרי צדיק.מאמר ו.’כתר כהונה שזכה אהרן לזרעו שכל מי שהוא מזרעו ניתן לו הכח הזה שיהיה תורה יבקשו מפהו שהוא יכניס התורה שבעל פה בלב ישראל זה הפירוש נרות לעולם.כן דוד המלך עה שזכה לזרעו לכתר מלכות על זה נתקנא קרח וטען כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה.כבר אמרנו שבודאי כיון שנכתב בתורה בודאי האמת הוא כן לא היתה התורה כותבת דברי בדאים…
.זה שנא ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כולם מיוחדים לתורה כמו הכהנים …דנעקר יצר הרע מלבם וכולם כמלאכים….אין צריך לאהרן..אבל באמת זאת היתה מעלת אהרן דאף שהיה כמלאך שאין בו יצר הרע הוא לא היה יודע כלל ולא ‘היה מחזיק טובה לעצמו’ רק היה מביט להשם יתברך.
.דנתקנא באהרן אחד מה דנבחר הוא להאיר לישראל בלבם תורה דבעל פה .ואשרה זכה בכתר כהונה לו ולדורותיו כל מי מזרעו הוא קדוש בקדושת כהונה אף אם אינו ראוי…
.כל העדה כולם קדושים דאתפני יצר הרע ..משום הכי נכתב בתורה דברי קרח שהם אמת אבל רק בשבת קרח חלק על זה וסבר שכל ישראל ראוים לזה אף בחול ונתקנא האהרן ואתא לאפגמא שלום וזה סדר הזוהר הקדוש.’
מאיר משה ואקנין.ירושלים.חודש תמוז של האור טוב.
‘
תגובות