נכתב ע”י מאיר משה ואקנין, לעילוי נשמת חתני וחברי האהוב אוריאל כהן, שמסר נפשו במלחמת עזה בעמלק הישמעאלי לשמירת המשך קיום ישראל בעקבתא דמשיחא, בתור מפקד מילואים בגדוד גבעתי, היד ז”ל. מצדיע ומתגעגע!
משה משתמש בפירושו על התורה במושג “עקב”, ושמירת המשפטים כתנאי הכרחי, במקביל לנתינת ה’ לאבות, של קיום בארץ ישראל.
הכלי יקר:
‘והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה’. פירוש רש”י: אם המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם, תשמעון. לא רצה לפרש “עקב” זה מלשון עקב אשר שמע אברהם בקולי, לפי שקשה לו, הלא בפסוק הקודם נאמר ‘ושמרתם את החוקים ואת המשפטים’, ולמה הזכיר כאן משפטים בלא חוקים? אלא ודאי שלשון “עקב” כולל חוקים ורמזם בלשון עקב, שבני אדם נוהגין קלות בהם ודשים אותם בעקב. על כן הזכירם בלשון עקב ולא בלשון חוקים, לומר לך שהחוקים שהזהרתיך עליהם למעלה… לא תהיה זהיר… החוקים שהם מצוות שהן קלות בעיני המון עם, ומילת ‘את’ כמו ‘עם’… שתשמעון החוקים עם המשפטים, שוה ודומה להם… כי בעולם הזה אין תועלת שלהם נגלה… על זה מביא גם ‘עבדך נזהר בהם עקב רב’.
וזה שאמרנו להשוות חוקים למשפטים הוא לשני פנים: האחד הוא על הזריזות, כשם שאתה מזורז בעשיית המשפטים מצד שאתה בעניך רואה תועלת, כך תהיה נזהר גם בחוקים הרמוזים בעקב. לאידך גיסא, כשם שהחוקים מאחר שאין תועלתם מורגש לך, ודאי אתה מקיימם לשם שמים, לא לשם הנאתך… כך המשפטים לא תקיים בעבור הנאתך, כי אם בעבור שמצות ה’ עליך. כמו שנאמר ‘מכל אורח רע כלאתי רגלי למען אשמור דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הוריתני’. כשם שהחוקים שאני מקיים ודאי אין כוונתי אלא למען אשמור חוקיך, כך ממשפטיך לא סרתי לא בעבור תועלתי המורגש, כי אם בעבור שאתה הוריתני. על דרך שאמרו ז”ל: ‘אל יאמר אדם אי אפשי לאכול חזיר וכדומה’…*
רבינו אפרים רבה של פראג
רבינו אפרים מלמד אותנו בתורתו השלמה עקרון יסודי: בכדי לקבל את ברכתה החומרית של ארץ ישראל, שהוא עצמו שייך לעולם הקדושה, גם אם הוא נראה לנו גשמי, זה דורש מישראל לגלות את ייחודו העברי שהוא גם קיום מצוות ה’ בדרגה של חוקים, בדרגה של עשיית רצון הקב”ה בחברה הישראלית. יש לעשות את רצון בורא העולם שציווה את המצוות. קיום המצווה הבסיסי הוא קיומם, אך בכדי לזכות בארץ ישראל, צריך לגלות את ערכה – שהיא מגלה את רצון הבורא בעולמו. וזאת רק מהארץ. זו דרגה עליונה השייכת רק לעם העברי הנבחר על ידי ה’, והוא גם מקבל את אלוקותו לאחר מכן. בניית מדינה שבכל המערכות שלה נמשכות מקיום רצון בורא העולם! זו פליאה ענקית איך עם שלם מסוגל לכך!
במקביל לכך, ב”אם בחקתי תלכו”, מפרש רש”י: שתהיו עמלים בתורה. לא כתוב “לומדי תורה”, אלא עמל – האדם שנולד לו יהיה בתורה. העמל האנושי בכל התחומים יהיה בתורה. כאן האות “ב” הינה בעזרת התורה. התורה כאן משמעות קיומה, ובוודאי שהלימוד הוא מרכיב מהותי, אך לא רק. אפשר ללמוד תורה ולא להיות שייך לעמל בתורה. אי לכך, כאן מביא רש”י את עמל התורה דווקא בפרשה העוסקת בתיאור שפע וברכת המדינה העברית ברמת תורת משה וראיית משה את ארץ העברים. מדינה על טבעית בטבעי. עם שמהותו יהיה עם אלוקי, המתעסק בעיקר במטרת הבורא לעולמו ומלמד את האנושות בכך. זהו עמל תורה במימד העולמי.
הצד של הפיתוח החומרי יהיה בעזר עשיו כשהוא יכיר ביעקב. בינתיים אנו עושים את תפקידו גם. בוודאי שיש חקלאות, כלכלה, צבא, כנסת, עסקים וכדומה, והם יעשו גם על ידינו, בברכת ה’ עלינו של מלאכה הנעשית ביעילות ועם ברכת ד’ מתוך עשייה שלא חייבת להיות מסביב לשעון. אנו רואים זאת היום במדינת ישראל, שהדבר אפשרי בעקבות הפיתוח הטכנולוגי. וכל זאת לאחר ההבנה היסודית שאור החיים הקדוש מלמד והיא אשר אני נותן ארץ ישראל. היא ראשית מתנת האל לעמו, ובלי תנאי. הזכייה בה היא לאחר קבלת המתנה בעזרת זכות קיום כל המצוות. יש סדר לדברים!
ותאמר ציון עזבני ה’ ואדני שכחני… התשכח אישה עולה… ללמוד תורת ה’ ולא של עצמו… זהו עקב. תשמרו, אז הברכה בארץ…
בפרשת ואתחנן כתוב: ‘לא מרובכם בחר ה’ בכם כי אתם המעט… רק מהשבועה לאבות’. אז משמע שבלא תנאי נירש, אך כאן יש תנאי: ‘תשמעון’.
ראה אור החיים הקדוש בפסוק ‘לא בצדקתך’. הרב אשכנזי מלמד על כך את משמעות הביטוי במשנה – ‘מתן שכרן של מצוות’. אם מתן מתנה – אז אין קשר לשכר שבא ממאמץ ולא מתנה; ואם שכר – אז זה לא מתן.
זו מהות ישראל, התורה והמצווה, וזה יסודי מאוד בתורת המהר”ל: ה’ בחר בישראל ולא ישראל בחר בה! יש לכך השלכות יסודיות בכל גישת ישראל לתורה ולמצוות. לכן זו משמעות מתן ה’ שבוחר בישראל ללא סיבה, נותן במתנה את התורה, אבל ישראל בחייו צריך לזכות במתנה זו ובבחירה הזו במאמציו.
כך גם ארץ ישראל אשר ה’ נותן בלא תנאי. כך מביא אור החיים הקדוש בפרשת כי תבוא: גם אם גלינו, המתנה לא נעלמה; ואנו במעשינו זוכים במתנת הארץ והתורה על ידי קיום המצווה ולימוד התורה והבנת רצון ה’ בהיסטוריה. ולכן יש חיים שלמים לכך.
**לא מרובכם בחר ה’ בכם… וגם והיה עקב תשמעון את המשפטים… וזה כך בחיי האדם – ניתנים במתנה והוא צריך לזכות בהם במצוות ובמעשיו ובהירתמו לכלל! ובעצם הכל מתנת ה’, גם מאמץ האדם. כך הפרי צדיק מלמד: זה חסד ה’ שהוא מאפשר לאדם לזכות במעשיו ובזכותו! כך ה’ החזיר אותנו למדינת ישראל, ואנו צריכים לזכות במתנה הענקית הזו כנ”ל לתורה ולמצוות, ולכל הצלחות ואתגרי החיים האישיים והלאומיים. ובודאי האובדן של חתני אוריאל כהן היד ז”ל שמסר נפשו במלחמה בעמלק הישמעאלי בעזה – אובדן גדול זה צריך להביא לחשבון נפש ולקיום צוואתו: לפעול לכלל עבור כל הארץ ולקידום בנייתה ותורתה הלאומית ולתיקון אישי וכללי.
רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק, מאמר י”ג פרשת עקב
ובבל התחיל העסק בתורה שבעל פה על ידי אנשי כנסת הגדולה כמו שאמרו ‘והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה’… מפני אויב. שעיקר התורה שבעל פה הוא בבחינת אחור, הוצרך כדי לתקן רוב הכעס… מפני שיש שעבוד מלכויות, וכל זמן שנמצא הרע באומות, על ידי זה נכנס גם בישראל השאור שבעיסה ונצרך על זה רוב החכמה לתקן רוב הכעס… התורה שבעל פה נקראת אחוריים שאינה מפורשת כהתורה שבכתב…
רבי צדוק מלמד אותנו שלימוד התורה שבכתב מהותו הוא ברכת התורה לפני לימודה – רצון ה’ עצמו. התורה שבעל פה, לעומת זאת, נקראת אחוריים משום שהיא נסתרת ויש בה רבדים עמוקים יותר, שנכתבו ונאמרו בסודות. זה מסמל את תהליך הגאולה שאנו עוברים דרך כל הגלויות.
“וזה שאמר להם הקדוש ברוך הוא: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”
פירושו שהתורה היא “הימין” – זו התורה שבכתב. ‘ואנכי לא אשכחך’ – זהו אשר אמרו בפסיקתא: “וכי אני עזבתים תחילה? הם עזבו אותי”. וכן כאשר ישראל לא ישכחו את ה’, גם ה’ לא ישכחם. זה תכלית הגלויות: שיתקבע תלמוד תורה בלבם על ידי התורה שבעל פה. תורה זו מתקנת את רוב הכעס שנובע מקלקול הנחש, הרוצה לשכח את האדם מה’. ועל ידי התורה שבעל פה זוכים לאור הראשון – תלמוד תורה המתקבע בלבם.
בכך שבת קודש בסעודה שנייה היא זכר ל”שבת עלאה”, שהיא בחינת “זכור” – דרגה של שמירת התורה ללא שכחה, וזהו: ‘אנכי לא אשכחך’.
רבי צדוק הכהן מלמד אותנו כי דרוש לימוד התורה שבכתב, שתכליתו להביא לברכת התורה, כמו גם לימוד תורה שבעל פה – הנחשב כ”סוד”, המחובר לעמקות ולעבודת החכמים. סוד זה מתגלה בסופו של דבר בגילוי רצון ה’ בהיסטוריה. זהו סוד ציון וירושלים – תורת הכלל ולא תורת הפרט. זהו תורה של עברים ולא של יהודים – כדברי הרב אשכנזי ז”ל.
לא בצדקתך אתה בא לרשת את הארץ
האדמו”ר מגור בספרו “שפת אמת” מבאר:
משה רבנו רצה לחזק את הדורות השפלים שאין בכוח מעשיהם לרשת את הארץ. אף על פי כן, הכל בזכות האבות. דור המדבר קיבל התורה מן השמים והקדימו נעשה לנשמע, אך היו בהם גם קלקולים. אם היו מתקנים הכל ובאים לארץ ישראל בכוח צדקתם, לא הייתה שוב גלות. משה רבנו ע”ה היה נכנס עמהם. אולם, מפאת החטאים, נאלצו להיכנס בזכות האבות ולא בזכות מעשיהם. משה רבנו, שהיה בבחינה גבוהה יותר של צדקות – לא נכנס עמהם.
בדרגה הראשונה היו מוכנים לזכות בזכות מעשיהם, כמו האבות הראשונים, אך לאחר חטאים, נאלצו להיכנס בזכות האבות בלבד.
הברכות בארץ ישראל
כך בפרשת עקב נאמר: “והיה עקב תשמעון את החוקים ואת המשפטים… וברכך… וברך פרי אדמתך דגנך… כי ה’ מביאך אל ארץ טובה ורחבה, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה”. זו ארץ ישראל המבורכת, המתאחדת עם קיום תורת משה. מי שעיניו כעיני משה יראה את הארץ ולא כעיוורים במחנה העברים.
הכלי יקר מביא שהתלמידי חכמים נקראים “אבנים בונים”, משום שהם בוני הארץ ותורתה. עם כל האובדן האישי והלאומי, אנו נדרשים לבנות את מדינת ישראל בכל התחומים – בתורה, במלאכה, בפיתוח כלכלי וצבאי, תוך נשיאת הכאב בעוז והתמדה. אנו צריכים לגדל דור של מנהיגות תורנית כללית ושל מנהיגות מדינית, עם אופי של “אבניה ברזל”. חלק מאופי זה הוא גם החשבון נפש האישי והלאומי על כל הקורה איתנו.
בפרשת עקב יש חשבון נפש אישי ולאומי, כדי שנמנע מרום הלבב העלול להוביל לשכחת ה’. אנו נדרשים לזכור תמיד שהאויב הישמעאלי-עמלקי הוא האשם העיקרי בכל הקשיים שאנו חווים.
דעת זקנים על שני לוחות האבנים
‘כל מי שאינו עושה לחייו כאבן לעסוק בתורה אינו זוכה לדברי תורה’.
רבי שמעון אומר: בזכות יעקב, שזכה ל”אבן ישראל”, ניתנה גם לנו התורה. בזכותה נבנה בית המקדש והיא הסיבה שנזכה להנהגה חזקה ומלוכדת, המנחילה את ממלכת כהנים וגוי קדוש לאנושות. זה מתחיל מהדאגה לפרט וממשיך לדאגה לכלל – הכל מתוך ברכת הזן.
מעלת ארץ ישראל
הרב קוק מביא בגמרא בברכות על סדר הברכות של פירות הארץ, ומסביר שהארץ מחברת את טובת החומר עם הרוחני. הברכה תלויה באהבת הארץ ובשאיפה להקימה, גם אם מתוך תכלית חומרית. ישראל זכאים לברכה בזכות מצוות התורה ושאיפתם לישוב הארץ, שהיא מעל הטבע. לכן, ארץ ישראל נקנית בייסורים, שכן כדי לזכות בה, יש לשבור את המחסומים הגופניים והנפשיים.
אור החיים הקדוש על הפסוק “אשר לא במסכנות תאכל בה לחם” מלמד שאין לחשוש מהתמוטטות בארץ ישראל, שכן ממנה באים עושר ונכסים. עיקר המצוות מתקיימות בארץ, ולכן עלינו לעלות לארץ ולקיים את המצוות שם. מדינת ישראל בימינו היא נס גדול של שיבת העם היהודי לארצו, לאחר אלפיים שנות גלות.
רבי שמעון בר יוחאי אמר: “ג’ מתנות טובות נתן הקב”ה לישראל וכולן לא נתנם אלא על ידי ייסורים, ואלו הן: תורה, ארץ ישראל ועולם הבא.”
הרב קוק מסביר שישראל נבחרו על ידי ה’ כדי לחיות מעל לטבע ולהתעלות מעל חוקי הגוף והנפש. לכן, הזכייה במעלות אלו – תורה, ארץ ישראל ועולם הבא – דורשת מאמץ מיוחד.
הכוח העל-טבעי של העם היושב בציון
הרב קוק מלמד אותנו שישראל, בהיותם עם נבחר על ידי הבורא, נושאים בתוכם ממד אלוקי על-טבעי. נצחיותם הלאומית היא מעבר לפגעי הזמן, ולכן הכלים המתאימים להם, שהם ארץ ישראל, תורה ועולם הבא, דורשים מאמץ על-טבעי. על מנת לזכות במעלות אלו, על ישראל להפעיל שליטה עצמית ולעלות מעל המגבלות הגופניות והנפשיות הרגילות. לכן, כל יושב בציון נושא בכוח הזה להצליח במשימה של בניית המדינה, לימוד תורת ה’ בארץ ישראל, ולהתקדם למצב של עולם מתוקן, עולם הבא, כפי שתיאר הרמב”ן בפרשת בחוקותי.
אולי הסיבה לכך שלא כל הקהילות שבגלות הגיעו לארץ ישראל נעוצה בפחד מהדרישה העל-טבעית הזו. ייתכן שהם חוששים מהמאמץ הנדרש והכוח העצום הגלום בחיים בארץ הקדושה. הרב קוק מדגיש שאין דבר שחסר בארץ ישראל, כפי שנאמר בברכת התורה: “לא תחסר כל בה”. תורת ארץ ישראל מלמדת כי הגשמיות בארץ ישראל אינה מפריעה לרוחניות, אלא מחזקת אותה. כל טוב חומרי נועד להוסיף חוסן גם לשלמות הרוחנית. ארץ ישראל לא תחסר דבר מבחינת כל הטוב הרוחני והגשמי גם יחד.
“הברכה בארץ ישראל היא שלמות”
הרב קוק אומר: ‘עיקר הדבר הוא להורות שהמעלה השלמה שישראל ראויים לזכות בה על ידי ארץ ישראל היא שלא די שהקניינים של עושר ומותרות לא יזיקו לשלמותם הרוחנית, אלא שהם יוסיפו אומץ בשלמות הרוחנית והישרה’.
הרוחני והגשמי משולבים יחד בארץ ישראל. התורה והמצוות כוללות את כל הממדים, הן הפיזיים והן הרוחניים, ומולידות חיים שלמים ובריאים, הן ליחיד והן לכלל. כך ארץ ישראל היא המתנה הגדולה ביותר שישראל זכאים לה, ובזכות קיום התורה והמצוות זוכים אנו לברכה הגדולה המבטיחה שלא יחסר כל בה.
לכן, בפרשת עקב נאמר כי על ידי שמירת המשפטים והמצוות בארץ ישראל, זוכה עם ישראל לברכות רבות ולחיים שלמים. זו משימה אלוקית הנדרשת מאיתנו, לבנות ולהנהיג מדינה שבה כל מערכות החיים – הכלכליות, הפוליטיות, הצבאיות והדתיות – יתנהלו מתוך רצון ה’ ותורתו. זהו האתגר של דור הגאולה, והוא דורש מאיתנו התמדה, חשבון נפש אישי ולאומי, ועבודת ה’ בעוז ובשמחה.
כדברי אור החיים הקדוש, ארץ ישראל היא המקום שבו התורה והמצוות מתקיימות במלואן. זהו מקום שבו הברכה היא חלק מהטבע, ועלינו לזכות בזכות הקיום בה על ידי לימוד התורה ושמירת המצוות, כדי לבנות חברה שלמה ומדינה שברכת ה’ תהיה שורה עליה.
נכתב על ידי מאיר משה ואקנין, ירושלים הבנויה במציאות! חי בה בעזר ה’ ובישועתו!
תגובות