הציטוטים מכל השנה נותנים תמונה לא רעה

ערב יוה”כ תשע”ח האשמה של “מתנת חיים” רמוזה בשמה. היא הפכה מוצר יקר מאד כמו כליה, ל”מתנה”. הסדומניקים בכלל לא מתעניינים בשוויון אלא דווקא בכסף.
כלומר, אותו פה שהתיר את שערוריית התרופות היקרות כדי שמישהו יגרוף רווחים דמיוניים לכיסו הוא זה שעוצר את האיש אציל הנפש יו”ר עמותת “מתנת חיים”: שמאפשר למאות חולים בחינם, את מה שאחרים מתנים בהרבה כסף. למעשה הוא “שבר את השוק” ולכן נענש.

נח
עולם הישיבות מתנהל בצורה שמעודדת חקירה ודרישה, סקרנות, איסוף והפצת ידע, ואפילו ביקורתיות לימודית עניינית מתוך רצון להבין וללמוד גם כנגד הגדולים ממך.
לך-לך
אם רוב אנשי השב”כ היו מועסקים בפיקוח חינוכי ובסינון המורים במערכת החינוך הערבית, הם כלל
לא היו צריכים להתמודד בטרור.
וישב
אף בן אדם פה לא יודע מה יש לו בבית, אנחנו רבים על שטויות, אנחנו כועסים על שטויות. אבל כל נשימה ונשימה של כל אחד פה, שידע, שעצם זה שאשתו בבית, עם הילדים זה די והותר. לא צריך יותר מזה. (ר’ דב וינרוט על קברה של רעייתו חני ע”ה)
מקץ
אדם שמזלזל כל כך בגשמיות הוא האדם הכי חזק עלי אדמות. אתה לא יכול בחיים לנצח אותו,
ולא לקחת ממנו שום דבר. בעיקר, אם גם הכבוד מאוס עליו ביותר.
ויחי
ידיעת העצלות היא המתכון לחריצות. וידיעת החולשה היא המתכון לחוזק, וידיעת התדמית
המזויפת היא המתכון ל”דע את עצמך” וידיעת עצמך היא המתכון המושלם לשלימות.
שמות
כל מי שהיה קרוב קירבה כלשהי לבית מרן ראש הישיבה זצוק”ל, הפנים עם השנים את התועלת שבשתיקה, ובחוסר תגובה. אלה הם דברים שאינך יכול לראותם באופן מידי, רק לאורך שנים.
בא
מצאו את הסיפורים המשפחתיים המכוננים שלכם, ואם הם חיוביים ומובילים להתנהגות אצילה ונאותה, ספרו אותם, הנחילו אותם ואף העצימו אותם.
בשלח
לאורך כל הדורות היו יהודים (אנשי ערב רב) שכל מה שהם עשו זה להתחנף לגויים, להעמיד פנים של שוחרי השכלה/שוויון/שלום ולהציג את אחיהם כפרימיטיביים/גזעניים ושוחרי מלחמה.
משפטים
“כולם יודעים שהחינוך החילוני לא הצליח. כל אחד יודע את זה. ובכל זאת יש להם האומץ להגיד לנו עצות איך לעשות חינוך”. (מרן הגראי”ל שטינמן זצוק”ל)
כי תישא
הדבר הנכון ביותר שהיה צריך לעשות זו הדמייה אמיתית לשופטים בכל הנוגע למה שהם מעוללים לאחרים. אך בינתיים, אפילו שופט אחד לא טעם טעמו של פשפש (על אף שלא מעט פשפשים טעמו את טעמו של כס השיפוט…).
צו
אל תאמינו להם כשהם מדברים על: חופש דת, חופש מצפון, דמוקרטיה, שלטון החוק, רגולציה, שקיפות, סובלנות, פתיחות, ראיית האחר, שוויון, התנגדות לטרנספר, יד רכה, מידתיות, אפליה מתקנת, התנגדות למינוי מקורבים, תהליך תקין של קבלת החלטות, הפרדת הרשויות, חופש הדת, זכות הקניין, חופש המסחר, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, זכויות הפרט, קבלת האחר והשונה, כלכלת שוק שוויון בפני החוק. הכול עניין של אינטרס הם ישתמשו במילים הללו רק כשזה משתלם להם וישליכו אותן בבוז כשלא.
תזריע-מצורע
לגוי יש שנאה פתולוגית כנגד כל יהודי, ומבחינתו, הוא לא יצטער אם יקרה משהו ליהודי, וגם ישמח לפגוע בכל יהודי בעצמו. הדבר היחיד שמנע בכל הדורות מצד הגויים לשחוט את כל היהודים ולעשות שואה מתמשכת – היה הפחד שלהם מהשלטון שאסר זאת. אם אסר זאת. ברגע שהשלטון הסיר עולו, די בניצוץ קטן כדי לגרום לגויים לפגוע ואף לטבוח ביהודים.
אחרי מות-קדושים
אולי היהודים נמצאים בסכנה פחותה מבעבר אבל היהדות בסכנה גדולה. והיהדות חשובה מהיהודים.
אמור
בדיוק אותם אנשים שפועלים כל חייהם לעקור את מסורת העם היהודי, מסורת בת אלפי שנים, לבוז לה, להפר אותה, לקרוא עליה תיגר, לטעון כי היא מזיקה, פתאום חשובה להם כל כך, מסורת של 70 שנה… שראש ממשלה אינו נושא נאום בטקס יום העצמאות…
בהר
כשקבוצת דיקטטורים משתלטת על ציבור גדול, במרמה ובכוחנות, הם מוכרחים להגן על השקר ודרכי הפעולה הפסולות שלהם באופן הרמטי. שאפילו ניצוץ מן האמת לא יגיע. כי טיפה של אור מגרשת את כל החושך.
במדבר
ישנם ב”ה בדורנו מספיק אנשים שיגשרו בין הורים מודאגים לבין נער תועה ותוהה בדרך הנכונה. הוראתם של גדולי הדור היא לפתוח להם את דלתות. הלב והבית. לנהוג בהם בכבוד ובידידות.
נשא
כִּֽי־אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת־לְבַ֖ב כׇּל־בְּנֵ֥י הָאָדָֽם׃ (מלכים-א’ ח’ ל”ט)
מחשבות אדם, חשבונותיו ונפתוליו ושגיונותיו אינם ניתנים להבנה. כל הפסיכולוגים בעולם ינסו להסביר מדוע בני אדם אוהבים/שונאים/מקנאים/שולטים/נשלטים /כועסים/מתרצים/ לוחמים/מתפייסים/בעלי דימוי עצמי גבוה/נמוך. מה שכן חשוב שנבין –שאיננו מבינים דבר.
בהעלותך
במדינה בה התקשורת כולה משתפת פעולה נגד “הדתה”, וקובלת על כך שילדי ישראל אומרים “שמע ישראל”, טבעי שהנחת תפילין תזכה לבוז ולהתקפה ברוטאלית
שלח
אם משדרים לילד או נער: “אתה רצוי, מקסים, נפלא, מרתק, נאה, מצחיק ובעל לב זהב” – זה בדיוק מה שהוא יהיה, כי זהו המראה הנשקף לו במראת הנפש שהסביבה מציבה לו.
קורח
אני חושב על גדולי הדור שלאורם הלכנו מאז ומעולם. כשאף אחד לא הבין מדוע גדולי הדור הורו להתרחק מהשתתפות בממשלה, בסמלי המדינה, הם הזקנים, החכמים ראו את המחיר שמשלמים אחרים שכן האמינו בהם. לפחות אנחנו החרדים, לא נמצאים במשחק הציני הזה. יכולים הם להצר את צעדינו, להוריד את זכויותינו ולרדוף אותנו, אבל לפחות יש לנו את עצמנו. ומעולם לא השתייכנו לעולמם. לפחות איננו בובות בתאטרון שהם יצרו. לכן היכולת שלהם לפגוע בנו באמת אינה קיימת. ויש בי מעט נחמה.
חוקת
כאשר מחנכים ומרגילים ילד לאיפוק, לאי כניעה לסיפוקים מידיים, ולהתחשבות בסביבה קרי אביו, אמו, מוריו, אחיו, אחיותיו, אנשים זקנים, חברים וכד’, אנחנו נקבל ילד עם מידות טובות יותר. כדי לגרום לילדים שלנו לחשוב על האחר, עלינו פשוט לומר להם את זה. לחנך אותם לזה. להרגיל אותם בזה.
פנחס
החינוך האמיתי הוא עיצוב המצפון. כאשר אומרים לאדם לעשות משהו והוא עושה – זה אינו חינוך אלא הפעלה טכנית. ככל שהדברים נאמרים יותר ומתוך הסברה ושכנוע עמוק, הדברים משתרשים בנפשו, ונוצר אצלו דבר הקרוי “מצפון”.
מטות¬-מסעי
ל”סיפור” יש כוח רק על מי שקורא אותו. מי שאינו קורא אינו מושפע. לכן מי שיקרא סיפורי צדיקים, יושפע להיות צדיק ומי שקורא סיפורים על “צדיקים מזויפים”, לא ירצה להיות צדיק.
דור שלם יכול להתהפך על פניו באמצעות הספרות והעיתונות. ללמדכם איזהו כלי נשק מהווה התקשורת. היא מנצחת עמים ללא הנפת רובה.
דברים
תחשבו עשרים שנה קדימה: כלפי הילדים שלכם, התלמידים, בני הזוג, ההורים, האחים, האחיות, השכנים, החברים והמורים ועוד ועוד… כל אלה יישארו כאן בעולם בעוד עשרים שנה והם אלה שיספרו את סיפור חייכם האמיתי. סיפור חייכם נכתב היום, ויסופר עוד עשרים שנה. תכתבו אותו, ותכתבו נכון.

עקב
חצי שעת שיחה בשבוע עם ילד מספיקה כדי לדעת מה מתחולל בליבו. מארג שיחות “חצי שעה בשבוע” ללא טלפונים וללא הפסקות למשך תקופה ארוכה, נותן את הנוכחות ההורית הנדרשת. זה המינימום. וכל המרבה הרי זה משובח.
ראה
עלינו לוודא שכל הילדים מרגישים היטב אם הם מחוברים להורים “כבנים” או “כעבדים”. איך. זה פשוט ככה. תחושה בלב שהיא כמעט תמיד נכונה וגם אם איננה כזו, היא קרובה לאמת.
משפטים
מי שמעריך עצמו קצת יותר מכפי שהוא, תמיד יתקשה בעבודה, בשידוכים, בעסקים ובזוגיות וגם יגרום לכולם להתרחק ממנו, אך אם ירכין קצת את עצמו, הוא תמיד יהיה מאושר יותר וכך גם זולתו.
כי תצא
הדבר היחיד שמלמד על אדם הוא התנהגותו הטבעית. ביום יום. בביתו פנימה, כלפי רעייתו כלפי ילדיו, כלפי אביו ואמו, כלפי חבריו, כלפי שכניו, כלפי מתפללי בית הכנסת שלו, כלפי חבריו לעבודה או העובדים הסרים למרותו.
כי תבוא
הדרך של היצר לשלוט היא דרך ההתחברות למקומות החלשים שלנו. ההתחברות נעשית תמיד “לטובתנו” שכן איש לא יתקרב למי שמודיע לו מראש שהוא פועל לרעתו.