הסגולה של הרבי מילובאוויטש זי”ע להינצל מכל הנגיפים

בעוד שהעולם כולו מתנהל בימים אלו במצב חרום לאומי כנגד נגיף הקורונה, וממשלות מרחבי העולם נוקטות בצעדים דרמטיים כדי לוודא את בריאות תושביהן,  מתפרסמים בימים אלו דברים שאמר כ”ק אדמו”ר מילובאוויטש זי”ע בשנת תשמ”ו (1986) בענייני נגיפים ומחלות והחיסון שמונע נגד כל המחלות במעמד התוועדות ‘זאת החנוכה’.

כ”ק אדמו”ר מילובאוויטש זי”ע הסביר שכידוע את הספר משנה תורה – יד החזקה, חילק הרמב״ם לפ״ג הלכות, ומובא בגמרא (ב״ק צב,ב) על הפסוק ״והסירותי מחלה מקרבך״, ש״מחלה״ בגימטריא פ״ג, והאוכל פת שחרית ושותה קיתון של מים ניצול מהם, וכמו כן אמר הרבי שבאשר אכילת הנשמה ברוחניות הוא ענין לימוד התורה, ובפרט חלק ההלכות שבתורה, שהוא דבר ה׳ זו הלכה, וכאן הסביר האדמו”ר מילובאוויטש כי טמונה סגולה נפלאה בלימוד המחזור היומי של ספר משנה תורה להרמב״ם, שכאשר לומדים את דבר ה׳ זו הלכה כפי שנתבארו בפ״ג ההלכות שבספר הרמב״ם,
הנה על ידם נפעל ענין של רפואה לכל השמונים ושלש מחלות שבעולם.

הרבי הסביר שהיות שהמדובר ברפואה שנמשכת ע״י התורה וכמאמר חז״ל הידוע שהתורה מביאה רפואה לעולם, הנה היא באופן הרפואה של הקב״ה – ״אני ה׳ רופאך״, שהיא באופן אשר ״כל המחלה…לא אשים עליך״ מלכתחילה, ״כי אני ה׳ רופאך״,והיינו שזה לא כמו הסדר ברפואה גשמית שהאדם נהיה חולה ל״ע ואח״כ הוא מקבל תרופות כדי להתרפאות מהמחלה וכו׳, אלא רפואת הקב״ה היא באופן שמלכתחילה האדם לא נהיה חולה, כי לימוד הרמב״ם מגין עליו מכל המחלות שלא יוכלו לנגוע בו. הרבי הוסיף לרמז מדברי הרמב״ם הידועים בהלכות דעות פ״ד, שלאחר שמסיים לפרט מה הם המאכלים הטובים והבריאים עבור האדם, כותב שם הרמב״ם הבטחה נפלאה שבאם האדם יתנהג בדרכים הטובים שהרמב״ם מורה לו ויאכל את המאכלים הבריאים שהרמב״ם מורה, הנה כותב הרמב״ם ״אני ערב (מבטיח) לו, שאינו בא לידי חולי כל ימיו״! כאשר קובעים שיעור לימוד במחזור היומי של לימוד הרמב״ם, הנה לימוד זה שהוא בבחינת המאכלים הכי הטובים והבריאים עבור הנשמה, הנה הוא מהווה את הסגולה הכי גדולה להנצל מכל הפ״ג מחלות שבעולם, הרמוזות בגימטריא של המילה ״מחלה״, שבפסוק הנ״ל המובא בפרשת משפטים ׳כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך׳.הרבי סיים את דבריו באמרו שיש לפרסם את הסגולה הנ״ל כחיזוק ועידוד להפיץ את הלימוד של המחזור היומי של ספר משנה תורה של הרמב״ם.

יש לציין שהדברים נאמרו בסוף השיחה של התוועדות מוצאי זאת חנוכה תשמ״ו שאותו ערך הרבי בבית מדרשו ב-770.